אחד הנושאים הכואבים והטעונים במשפחה, זהו נתק בין הורים לילדים. ישנם נתקים שמתחילים בילדות ונמשכים גם בבגרות. בעיקר במצבים של ניכור הורי, בהם מדובר בהסתה ממושכת של ההורה נגד ההורה השני ומניעת או צמצום הקשר בינו לבין הילד. ניכור הורי מתבטא בניתוק הקשר עם ההורה על ידי הילד, למרות שתפקודו של ההורה תקין ונורמטיבי לגמרי. הוא מתפתח במרבית המקרים בעקבות גירושין קשים ומתפתח כתוצאה ממאבק הורי אשר המפסיד והנפגע העיקרי בו הוא הילד. ישנם חוקרים שרואים את הניכור ההורי כתת סוג של התעללות רגשית של ההורה בילד
ישנם נתקים שילדים יוזמים בבגרות, מתוך התגוננות לעיתים בשל נסיבות מצערות כמו אלימות, התעללות, הזנחה או סכסוכים קשים, קושי להתמודד ולהכיל את הדינמיקה שיש בקשר עם ההורה ובשל משקעי עבר שיש עם ההורה. נתק יכול להמשך גם כשהילדים מקימים משפחה ומביאים בעצמם ילדים לעולם. הורים מתארים לפעמים נתק של שנים ארוכות. נתק יכול להתרחש גם בין אחים ובין בני משפחה שונים, כולל בין בני המשפחה המורחבת.
ישנם מקרים בהם הורה בוחר להתרחק מהילד בבגרות ואף לנתק אתו קשר, מדובר לרוב במקרים בהם ילד נוהג באופן פוגעני בהורה, ההורה פעמים רבות לכוד בתוך לולאת תגובתיות- תגובה אוטומטית ובלתי מודעת לפעולות של האחר, הוא מנסה להסביר, לשכנע, להכיל או להציב גבולות שוב ושוב, מבלי שהדבר משנה את ההתנהגות של הילד. במקרה כזה הניתוק של ההורה הוא ביטוי ללקיחת סמכות רגשית בחזרה. זו החלטה להפסיק להפקיד את שלוות הנפש של ההורה בידי ההתנהגות של הילד. זוהי דרך של ההורה להציב גבול ולומר: "אני לא יכול לשלוט בדרך שבה את/ה מתנהג/ת אליי, אבל אני יכול/ה לשלוט במה שאני מוכן/ה לחשוף את עצמי אליו".
כמו בהרבה מצבים אחרים במערכות יחסים. לא מדובר רק באירוע נקודתי שקרה ביום אחד, אלא בתהליך הדרגתי, שהוביל בסופו של דבר לנתק. גם כאשר אחד מבני המשפחה הוא זה שיזם את הנתק, קיימת מעורבות סמויה וגלויה, מודעת ולא מודעת של שאר חברי המשפחה. מארג של כוחות, התנהגויות, תגובות ואירועים שהם חלק מהדינמיקה המשפחתית, שמחוללת את המצב ומובילה לנתק.
העברה בין דורית היא אחת הסיבות לדינמיקה המשפחתית שמובילה לנתק. להיסטוריה של ההורים ולחוויות החיים הקודמות שלהם יש תרומה משמעותית למצב. הורים משחזרים באופן לא מודע תסריטים שקרו במשפחת המוצא שלהם, בדורות הקודמים, בצורות שונות.
בני המשפחה בדרך כלל מבינים חלק מאוד קטן מהסיבות לנתק. לכל בן משפחה יש את הנראטיב שלו, אבל אף אחד לא באמת מצליח לראות את התמונה השלמה ואת התרומה של כל אחד במערכת למצב.
כשאנחנו מחזיקים בתמונה חלקית, מאוד קשה לנו להבין את הבחירות וההתנהגויות של האחר, יש הרבה האשמה, כאב, בושה ופחד.
הרי כולנו זקוקים לשייכות וכמהים לקשר משמעותי ואוהב. לפעמים לוקח שנים רבות עד שמבינים את מה שקרה והתמונה מתבהרת.
הטיפול בנתק הוא מורכב מטיפול בבני המשפחה ביחד ולחוד. ולכן הוא דורש שיתוף פעולה ורצון של הצדדים.
בתהליך יש הכרה בפגיעות, מתן תוקף לרגשות, לקיחת אחריות, רצון כנה לשנות את המצב ולשנות דפוסי התנהגות שפוגעים.
גם אם רק חלק מבני המשפחה עוברים תהליך, קיימת אפשרות לשינוי, מאחר שמרגע שהם פועלים ומגיבים באופן אחר לבני משפחה, משהו בדינמיקה משתנה ויש סיכוי לשינוי ושיקום הקשר.
הורים עושים לפעמים מאמצים אדירים כדי לשנות את המצב, כאשר הנתק ממושך והניסיונות לחדש את הקשר נכשלים, ישנם מצבים בהם הורים חווים ייאוש. ישנם כאלה שחווים דיכאון ואובדן תקוה. ויתור על על ניסיונות נוספים ליצירת קשר נובע גם מחשש לדחייה נוספת.
תהליכי של צמיחה והתפתחות נמשכים לאורך כל חיינו. סביר להניח שלא נוכל להשתנות במאה ושמונים מעלות, אבל גם שינוי קטן בתפיסה שלנו ובתגובות שלנו למצבים שונים, יכולים להוביל לשינוי גדול בקשר.
המוטו הוא: אף פעם לא לאבד תקווה. הכוונה היא לא לרדוף או לאבד את הדעת, אלא להשאיר דלת פתוחה, לנסות לשמור על קשר מכבד, גם אם הוא מינימלי, כאשר מנתקים קשר לחלוטין, יכולה להיווצר תחושה "שוויתרו עליי לגמרי", ואז הריחוק הנפשי מתחזק. לעשות את הטוב ביותר שאנחנו יכולים ולהאמין ששינוי אפשרי. כדי שנדע שניסינו לעשות את מה שביכולתנו ולא נשאר עם תחושת חרטה.
