השבוע נזכרתי באמרה: "אל תשפוט אדם עד שלא תלך 12 צעדים בנעליו". האם אפשר ללכת בתוך נעליו של אחר ? התנסות בחוויות הדומות או שותפות לאלו של משהו אחר, מרחיבות את הבנתנו על עולמו. אך אינן מספיקות כדי להבין את צרכיו ואת הסיבה לקיומם.
בני זוג מבטאים זה מול זה צרכים ורצונות שונים, באופן גלוי וסמוי. שיחה פתוחה חשובה, אך אינה תמיד עוזרת להם להבין לעומק את הרצונות והצרכים של השני.
אי הבנה עשויה לגרום להמעטה בערכם של רצונותיו של האחר. היא עשויה אך לגרום לזלזול לראותם כשטותיים וחסרי חשיבות.
לאחד מבני הזוג חשוב להיות מינימליסט ולחיות בצניעות ולאחר לחיות בשפע ונדיבות. לאחד חשוב להקפיד על הרגלי בריאות ולאחר חשובה גם ההנאה מהרגע וויתור על הרגלים אלו מידי פעם.
כשאיננו מבינים מה עומד מאחורי רצונותיו וצרכיו של בן הזוג, מדוע הדבר כל כך חשוב לו, איננו ממהרים להתאמץ, לגלות אמפטיה ולגייס מוטיבציה ולהיות קשובים לרצונותיו של האחר.
שיפוטיות, התעלמות או זלזול ברצונות ובצרכים של בן הזוג, יוצרים אצלו אכזבה ומעוררים עימותים. לאורך זמן עלולים עימותים אלו ליצור קרע ביחסים.
כדי לייצר שיתוף פעולה בין בני זוג ולהפחית עימותים, ישנה חשיבות להרחיב את הבנה הדדית של צרכיהם ורצונותיהם, לדבר על הרצונות והצרכים שלהם, ולהבין את הסיבה לקיומם.
הבנה הדדית כרוכה במאמץ וכשאינה מתרחשת בקלות היא מייצרת תסכול רב. לא פעם זוגות אינם מצליחים להגיע אליה לבד. כאשר לזוג יש מטרה לשקם את המשבר בזוגיות הם נכונים להשקיע מאמץ בהבנה הדדית אחד של השני, אך זוגות שלא רואים תקווה להמשך הקשר ומחליטים להתגרש, עלולים לאבד המוטיבציה להגיע להבנה הדדית.
גם אם אתם במשבר אותו אתם רוצים לשקם וגם אם החלטתם להתגרש, רצוי שתגיעו להסכמות והבנות.
