"היכן בני האדם ?  שאל הנסיך הקטן- אני מרגיש עצמי בודד במדבר זה…. אפשר לחוש בדידות גם בקרב בני האדם, אמר הנחש." אנטואן דה סנט אכזיפרי "הנסיך הקטן" .

הבדידות מוכרת כחוויה אוניברסלית, אך יחד עם זאת היא מוגדרת כחוויה סובייקטיבית. היא קשורה לציפיות ושביעות רצון מקשרים חברתיים, כך שפער בין מה שאדם רוצה לבין מה שקיים בפועל יוצר את תחושת הבדידות.

אדם יכול להיות פרקי זמן ממושכים לבד ולא לחוש בדידות ולעומת זאת להיות מוקף באנשים ולחוש בדידות.

השיר downtown  משנות השישים מציג פתרון שנותנים החיים המודרניים.  לרדת לעיר כדי להשתחרר מתחושת הבדידות: אורות העיר , המוזיקה וכל טוב שהעיר מציעה יעזרו לשכוח את תחושת הבדידות. מרכז העיר כתרופת פלא לתחושת הבדידות.
היום את אורות הכרך מחליפים אורות הקניון והחנויות הרבות המזמינות. אנו עדים לכך שתרבות הצריכה משגשגת

בשיר יש נאיביות המציגה את הירידה לעיר באורח חיובי .והאמת היא שאין כל רע במציאת מפלט מידי פעם: בקניות, צפייה בסרטים או כל דבר אחר שמקל על תחושות לא נעימות. השאלה היא עד כמה אנו נוטים להכהות תחושות לא נעימות ? עד כמה אנו מעזים לתת להן מקום ?

כאשר אנו משהים את הדחף ללכת לקניות,לגלוש באינטרנט וכו..  בכדי לנטרל את התחושות הללו, אנו לומדים להתבונן בהן , לזהות איזה דפוס הן מפעילות ולהבין מאין הגיעו  ולטפל בהם. רגשות ותחושות אינם נעלמים, הם כל כך משפיעים על חיינו ועל הקשרים שלנו עם האנשים סביבנו, שכאשר אנו בוחרים לנטרל רגש או תחושה מסוימת הם צצים במקום אחר או באופן אחר ולעיתים באופן בלתי צפוי.
בחלומות, באינטראקציה שלנו עם אנשים ואפילו כביטוי פיזיולוגי כמו מחלות .

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *