המוח הרגשי

אמיגדלה

רגשות

מכוון שרגשות סובייקטיביים ולא-רציונליים, קשה לחקור אותם באופן אובייקטיבי. זאת הסיבה לכך ששנים רבות לא ייחסו חשיבות גדולה כל כך לרגשות ונמנעו במדע המוח והקוגניציה מלעסוק בהם. בעשורים האחרונים הבינו את החשיבות הרבה שיש לרגשות ואת הדינאמיקה וההשפעה ההדדית  הקיימת בין רגשות לתהליכים הקוגניטיביים. הבנה זו הובילה  להעמקתו והרחבתו של המחקר בנושא הרגשות.

מהו המוח הרגשי – האמיגדלה ?

במוח ישנם חלקים רבים , בעלי תפקידים שונים ומורכבים. אחד החשובים ביניהם היא האמיגדלה. זוהי בלוטה המקבלת מידע מן החושים ומתמחה בזיהויי רגשות שליליים כמו: פחד ותוקפנות. היא הראשונה מחלקי המוח, לפרש ולהגיב עוד לפני קליפת המוח, האזור שבו מתרחשים התהליכים הקוגניטיביים.  האמיגדלה מקבלת מסיבות הישרדותיות החלטות מהירות וחפוזות כאשר היא מזהה מצב כסכנה. במצב זה היא מפעילה מידית את תגובות החירום של הגוף, היוצר מצב של עוררות מוגברת על מנת שהגוף יהיה מוכן להתקפה או לבריחה. במצב זה ישנה עליה במתח השרירים, עליה בלחץ הדם ובקצב הלב.

האמיגדלה לומדת לסווג גירויים מסוימים כמסוכנים והיא מזהה סכנות גם על סמך מידע חלקי ומוגבל. עובדה זו גורמת לה ליצור התראות שווא. היא מעבדת מידע על סכנה ויוצרת תגובות פחד מהר יותר מקליפת המוח, האזור שבו מתרחשים התהליכים הקוגניטיביים.
האמיגדלה לומדת מהתניות, היא לומדת לקשר בין אירועים המתרחשים בו זמנית  ומייצרת תגובות אוטומטיות כאשר ישנו גירויי. דרך נוספות בה היא לומדת הן על ידי צפייה בתמונות  ועל ידי מילים : התקשורת מעוררת לא פעם חרדה בקרב הציבור על ידי העברת מסרים בתמונות או במילים.

במצב בו מופעל גירויי מתנהג הגוף  באותו אופן, בין אם מדובר בסכנה ממשית או וירטואלית. זאת הסיבה לכך שכאשר עולה זיכרון מפחיד שאינו מעובד מגיב הגוף באותו אופן שהגיב כאשר הדבר התרחש בעבר על אף שהאירוע פסק מלהתקיים.
הכוונה במצבי סכנה היא גם למצבים של פני השטח אינם באמת מסוכנים, אלא שבגלל חוויות לא נעימות מהעבר הם מזכירים לנו רגשות לא נעימים שבאופן אוטומטי מפעילים "אזעקה" כאילו שמדובר בסכנה אמתית .למשל אם למדנו שאחרי כל אזעקה נופל טיל, בכל פעם שתופעל אזעקה , גם כאשר מדובר באזעקה של רכב נחוש פחד שמא עומד ליפול טיל והגוף יגיב באותו האופן, כמו למשל: דפיקות לב מואצות.

לאחר תגובתה הראשונית של האמיגדלה עובר המידע  לעיבוד נוסף בחלק הקדמי של קלפת המוח, באונה הקדם-מצחית.  חלק זה אחראי על על המודעות והחשיבה ומפעיל מנגנונים של  ויסות וריסון רגשי. למשל, היכולת לנהל דיאלוג פנימי שירגיע תחושות של פחד מתרחש בחלק זה. לעתים אז מתחילים "ליפול האסימונים" שההבחנה הראשונית שלנו הייתה שגוייה.

תגובתה של האמיגדלה גורמת לא פעם להתפרצות זעם או התקף חרדה בעקבות גירויי מסוים. הגירוי יכול להיווצר מחוויה סובייקטיבית ולכן התגובה יכולה להפתיע את הסובבים שאינם מבינים מדוע אתם מתנהג באופן מוקצן בסיטואציה שלהם נראית ניטרלית.

בתהליך זה יוצר השיפוט הרגשי תגובה, עוד לפני שהמוח המודע והחושב יודע. התגובה יוצרת התפרצות רגשית של חרדה אשר בשלב הראשון אין בה שליטה של המחשבה. התפרצות רגשית זו יוצרת תגובות שפעמים רבות לאחר מעשה (לאחר שהמוח החושב נכנס לפעולה) אנשים מתחרטים עליהן. המשפט נפוץ במצבים אלה :"אני לא יודע מה קרה לי", "איבדתי שליטה". זאת הסיבה לכך שמלמדים אותנו לספור עד עשר לפני שנתפרץ, כדי לאפשר למוח הקדמי להיכנס לפעולה ולהפעיל את המנגנונים האחראים על חשיבה ומודעות.

השפעתן של חוויות טראומטיות 

לכל אדם ישנן סוגיות רגישות אשר יוצרות גירוי הגורם לאמיגדלה לזהות כמצב של כסכנה.  סוגיות אלו משתנות מאדם לאדם בהתאם לזיכרונות ולחוויות אותן חווה. מקרים בהם מתקיימים.
חוויות טראומטיות שחווינו בזמן הילדות ממשיכות להשפיע על התנהגותו של המבוגר, אף שאינו זוכר אותן כלל במודע.

כיצד משפיע מתח על המוח